למה מציינים — מן התורה עצמה

ראש השנה נזכר בתורה בשני מקומות, בשני כינויים משלימים:

שם החג "ראש השנה" והגדרתו כיום הדין מפורשים במשנה: משנה ראש השנה א,ב — "בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה כָּל בָּאֵי הָעוֹלָם עוֹבְרִין לְפָנָיו כִּבְנֵי מָרוֹן" — כל באי עולם נידונים ביום זה.

סיווג רכיבי היום

תקיעת שופר

ספק ה"תרועה" ופתרונו: התורה ציוותה "תרועה" אך לא הגדירה את צליליה. הגמרא ראש השנה לג,ב–לד,א מסתפקת: האם תרועה היא "גְּנוּחֵי גָּנַח" (אנחות — מה שאנו קוראים שברים) או "יְלוּלֵי יָלִיל" (יללות — התרועה שלנו), או שניהם יחד. תקנת רבי אבהו: תוקעים את כל הצירופים — תשר"ת, תש"ת, תר"ת — שלוש פעמים כל אחד = 30 קולות, לצאת ידי כל הדעות.

מחלוקת יסודית — במה המצווה? נחלקו הראשונים אם עיקר המצווה בשמיעת קול השופר (שיטת הרמב"ם — ולכן נוסח הברכה "לשמוע קול שופר") או במעשה התקיעה. מהר"ם חביב בספרו "יום תרועה" הציע: "מִצְוַות רֹאשׁ הַשָּׁנָה הִיא הַתְּקִיעָה וְהַשְּׁמִיעָה שְׁנֵיהֶם יַחַד". יום תרועה, ר"ה כט

תקיעות מיושב ומעומד: 30 הקולות הראשונים נתקעים לאחר קריאת התורה ("מיושב"), והשאר בתפילת מוסף ("מעומד"). מנהג המובא בפוסקים, ראו חב"דפדיה בשם הפוסקים

הסימנים — מהגמרא ועד שולחננו

עובדה מפתיעה ומתועדת: התפוח בדבש — הסימן המזוהה ביותר עם ראש השנה כיום — אינו מהגמרא ואינו מופיע בשולחן ערוך! זהו מנהג אשכנזי מימי הביניים המאוחרים (המהרי"ל מקשרו ל"שדה תפוחין" שבקבלה), שהתפשט מאוחר יותר גם לעדות המזרח. מהרי"ל; ראו ויקיפדיה "סדר ליל ראש השנה" בציון המקורות

עומק — קריאה אלגורית של ה"יהי רצון": המאירי (מגדולי הראשונים) מפרש שהבקשות על "הכרתת השונאים" שבסימנים מכוונות אל "הַדֵּעוֹת הַכּוֹזְבוֹת וְהַכַּוָּנוֹת הַמַּחְטִיאוֹת... לֹא שֶׁנִּתְפַּלֵּל עַתָּה עַל אָבְדַן הָאוֹיְבִים" — השונאים האמיתיים הם בתוכנו. המאירי, חיבור התשובה

מוסף — מלכויות, זכרונות, שופרות

ייחודו של מוסף ראש השנה: שלוש ברכות אמצעיות שאין כמותן בכל השנה — מלכויות (המלכת ה'), זכרונות (ה' זוכר הכול), שופרות (מעמד סיני והגאולה) — בכל אחת עשרה פסוקים מן התורה, הנביאים והכתובים. משנה ראש השנה ד,ה-ו

טעם מובא בפוסקים לכך שאין מרבים בבקשות גשמיות מפורשות בר"ה: את ענייני העולם הזה מבקשים ברמז בלבד — דרך הסימנים — ואילו בתפילה עצמה מבקשים על מלכות שמים ("וּבְכֵן תֵּן פַּחְדְּךָ"). ספר התודעה ח"א

מה עוד לא אומת בעמוד זה

מפי מי נאמר ומאיפה לקוח

תורה: ויקרא כג,כד · במדבר כט,א · שופטים ה,כח (מקור היבבה)
משנה: ראש השנה א,ב · ד,ה-ו · גמרא: ראש השנה לג,ב–לד,א · כריתות ו,א · הוריות יב,א
ראשונים: רמב"ם (גדר המצווה) · המאירי, חיבור התשובה · מהרי"ל · הערוך (100 קולות)
אחרונים: רמ"א או"ח תקפב · משנה ברורה תקפג,ג · בן איש חי · ר' חיים פלאג'י (מועד לכל חי) · מהר"ם חביב (יום תרועה) · שערי תשובה · מטה אפרים · ספר התודעה
אתרי עיון ששימשו לאיתור ואימות: etzion.org.il · he.wikipedia.org · yeshiva.org.il (ויקישיבה) · chabadpedia.co.il · deracheha.org.il · dirshu.co.il · hamichlol.org.il · voices.sefaria.org

יום הכפרה — מן התורה

לדעת רבנו יונה, יש אף מצוות עשה מן התורה לעורר את הלב לתשובה ביום זה, הנלמדת מאותו פסוק. שערי תשובה, שער ב

גבולות הכפרה — יסוד מהמשנה

מכאן ההקפדה לבקש סליחה מחברים ובני משפחה לפני יום הכיפורים — היום עצמו אינו מכפר על פגיעה בזולת עד שיפייסו. עוד לימדו: "הָאוֹמֵר אֶחְטָא וְיוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר — אֵין יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר" משנה יומא ח,ט — מי שמנצל את הכפרה כרישיון לחטוא, אינו מתכפר.

ארבעה חילוקי כפרה (רבי ישמעאל): עבר על מצוות עשה ושב — נמחל מיד; עבר על לא-תעשה ושב — תשובה תולה ויוה"כ מכפר; עבר על כריתות ומיתות ב"ד — תשובה ויוה"כ תולין וייסורים ממרקים; חילל שם שמים — תשובה, יוה"כ וייסורים תולין, ומיתה ממרקת. תוספתא יומא ד,ט

"וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם"

המצווה המרכזית: "וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם" (ויקרא טז,כט). חכמים מנו חמישה עינויים, שהגמרא לומדת ממקורות שונים בתורה — ר' חסדא: כנגד חמש פעמים שנזכר העינוי בתורה. יומא עד,ב–עו,א

בנוסף לעינויים — איסור מלאכה כמו בשבת (דאורייתא, "שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן", ויקרא כג,לב), והוא היום היחיד בשנה שהצום בו דאורייתא ונמשך מערב עד ערב.

כפרות — המנהג ש"נלחמו לבטלו ולא הצליחו"

מנהג הכפרות (סיבוב תרנגול או כסף מעל הראש ואמירת "זה חליפתי") הוא מהמנהגים השנויים ביותר במחלוקת בכל השנה:

מנהגים נוספים בערב יוה"כ: סעודה מפסקת, טבילה במקווה, ברכת הבנים, וידוי במנחה (לפני הצום, שמא יארע דבר), ומלקות סמליות בחלק מהקהילות.

חמש תפילות — מכל נדרי עד נעילה

יום הכיפורים הוא היום היחיד בשנה עם חמש תפילות (במקום ארבע): ערבית, שחרית, מוסף, מנחה, ונעילה — התפילה החמישית הייחודית, הננעלת עם "נעילת שערי שמים" בשקיעה.

מה עוד לא אומת בעמוד זה

מפי מי נאמר ומאיפה לקוח

תורה: ויקרא טז,כט-ל · טז,לא · כג,כז-לב · במדבר כט,ז
משנה: יומא ח,ט · גמרא: יומא עד,א-ב · עו,א · פו,א · פז,ב · תוספתא יומא ד,ט (ארבעה חילוקי כפרה)
ראשונים: רמב"ם (הל' תשובה, הל' שביתת עשור) · רבנו יונה, שערי תשובה שער ב · רמב"ן ורשב"א (שו"ת ח"א שצה, כפרות)
שולחן ערוך או"ח: תרה (כפרות) · תרז (וידוי) · תריט (כל נדרי) · תרכג (נעילה) · רמ"א שם
אחרונים: מגן אברהם תרה · משנה ברורה · חזון עובדיה (ימים נוראים)
אתרי עיון לאיתור ואימות: he.wikisource.org (משנה יומא במלואה) · yeshiva.org.il · voices.sefaria.org · hamichlol.org.il · he.chabad.org · olamot.net · hidabroot.org

שני חגים, או אחד? ההבדל בין ישראל לחו"ל

נקודת יסוד שרבים מתבלבלים בה: שמיני עצרת ושמחת תורה אינם אותו חג:

ההבדל המעשי בין ישראל לחו"ל: בחו"ל (שם נוהג יום טוב שני של גלויות) הם שני ימים נפרדים — כ"ב בתשרי שמיני עצרת, וכ"ג בתשרי שמחת תורה. בארץ ישראל שניהם חלים באותו יום (כ"ב בתשרי), ולכן משולבים יחד: אומרים תפילת גשם כשמיני עצרת, אך קוראים קריאת שמחת תורה ועורכים הקפות. שו"ע ורמ"א או"ח תרסח; ויקיפדיה

טעם ה"עצרת": מדרש נודע — המלך שערך משתה שבעה ימים (סוכות, שבו מוקרבים 70 פרים כנגד אומות העולם), ובסוף אמר לבנו האהוב: "קָשָׁה עָלַי פְּרֵידַתְכֶם, עִכְּבוּ עוֹד יוֹם אֶחָד" — שמיני עצרת הוא יום של אהבה מיוחדת ואינטימית בין ה' לישראל בלבד. רש"י ויקרא כג,לו; במדבר רבה

קבלת החורף

שמיני עצרת מציין את המעבר לעונת הגשמים. במוסף אומרים את תפילת הגשם — פיוט חגיגי המבקש גשמי ברכה, ובו מתחילים להזכיר "מַשִּׁיב הָרוּחַ וּמוֹרִיד הַגֶּשֶׁם" בתפילת העמידה, ומזכירים זאת עד פסח. משנה תענית א,א; שו"ע או"ח קיד

בקשת הגשם בפועל ("ותן טל ומטר") מתחילה מאוחר יותר — בארץ ישראל מז' במרחשוון, ובחו"ל מ-60 יום אחרי תקופת תשרי. שמיני עצרת רק מזכיר את גבורת הגשמים, לא מבקש עדיין.

סיום התורה, חתני התורה, והקפות

בשמחת תורה מסיימים את קריאת התורה השנתית (פרשת "וזאת הברכה") ומתחילים מיד מבראשית — לרמז שלימוד התורה אינו נגמר לעולם.

ישיבה בסוכה בשמיני עצרת

שאלה מעשית מעניינת: האם יושבים בסוכה בשמיני עצרת? בחו"ל — נוהגים לאכול בסוכה (מספק, שמא הוא עדיין יום שביעי של סוכות), אך בלא ברכת "לישב בסוכה". בארץ ישראל — אין יושבים בסוכה כלל בשמיני עצרת (כבר נפרדנו מהסוכה בהושענא רבה). שו"ע או"ח תרסח,א; רמ"א

מה עוד לא אומת בעמוד זה

מפי מי נאמר ומאיפה לקוח

תורה: ויקרא כג,לו · במדבר כט,לה
משנה: תענית א,א · גמרא: ראש השנה ד,ב · סוכה מח,א · חולין (פזר קשב)
מדרש: רש"י ויקרא כג,לו · במדבר רבה (משל המלך)
שולחן ערוך או"ח: תרסח (סדר התפילות) · תרסט (שמחת תורה, חתנים) · קיד (משיב הרוח) · רמ"א שם
אחרונים: משנה ברורה · מהרי"ל · פניני הלכה (שמיני עצרת) · ילקוט יוסף · מורשת מרן (חזון עובדיה)
אתרי עיון לאיתור ואימות: he.wikipedia.org · hamichlol.org.il · ph.yhb.org.il · he.chabad.org · moreshet-maran.com

מדוע "הושענא רבה" — ומדוע "יום חיתום הדין"

היום השביעי והאחרון של חג הסוכות מכונה הושענא רבה (בארמית: הושענא רבא — "הישועה הגדולה"), על שם ריבוי פיוטי ההושענות הנאמרים בו — פיוטים המבקשים ישועה מה'. ביום זה מקיפים את הבימה שבע פעמים עם ארבעת המינים (בשאר ימי החג — פעם אחת), זכר לשבע ההקפות של הכהנים סביב המזבח במקדש.

על פי הקבלה, יום זה הוא "גמר חיתום הדין" — מעין המשך ליום הכיפורים. הרעיון: הדין נכתב בראש השנה, נחתם ביום הכיפורים, אך "מסירת הפתקין" (גזרי הדין) לידי המלאכים המבצעים מתרחשת רק בהושענא רבה. לכן זהו יום אחרון של תשובה, שבו עדיין ניתן לשנות את הגזירה לטובה.

חביטת ערבה — "מנהג נביאים"

המנהג הייחודי ביותר של היום: נטילת אגודת חמש ערבות וחביטתן על הקרקע. מקורו עתיק ביותר:

במקדש היו מציבים ענפי ערבה גבוהים סביב המזבח, והכהנים הקיפו אותו ואמרו "אָנָּא ה' הוֹשִׁיעָה נָּא" (ולדעה אחרת: "אֲנִי וָהוֹ הוֹשִׁיעָה נָּא"). משנה סוכה ד,ה

טעם על פי הסוד (האר"י): חמש הערבות כנגד חמש אותיות מנצפ"ך (הגבורות), והחביטה "ממתיקה" את הדינים וממשיכה חסדים לעולם. הבית אהרן (קרלין) חידש שרגע החביטה הוא עצמו רגע גמר החיתום — ולכן ראוי להרהר בו בתשובה. שער הכוונות; בית אהרן

ליל הלימוד, שבע הקפות, ופרידה מהסוכה

מה עוד לא אומת בעמוד זה

מפי מי נאמר ומאיפה לקוח

משנה: סוכה ד,ג · ד,ה · גמרא: סוכה מד,א-ב
ראשונים: רמב"ם הלכות לולב ז,כב · רש"י (סוכה מד) · הגאונים
שולחן ערוך או"ח: תרסד,ב · רמ"א שם
אחרונים וקבלה: משנה ברורה תרסד · כף החיים · שער הכוונות (האר"י) · בית אהרן (קרלין) · זוהר
אתרי עיון לאיתור ואימות: ph.yhb.org.il · he.chabad.org · yeshiva.org.il · din.org.il · hamichlol.org.il · ynet.co.il/judaism

"מאי חנוכה?" — שאלת הגמרא עצמה

הרקע ההיסטורי: בימי בית שני, מלכות יוון (אנטיוכוס) גזרה גזירות על התורה, חיללה את המקדש והפכה אותו למוקד עבודה זרה. משפחת החשמונאים (מתתיהו ובניו) הובילה מרד, ניצחה, טיהרה את המקדש — ואז התרחש נס פך השמן.

נס השמן או נצחון המלחמה — מה עיקר החג?

שאלה מפורסמת: החג מציין גם את הנצחון הצבאי וגם את נס השמן — אך על מה הדגש?

שני הרבדים משלימים: הנצחון הצבאי הוא ההצלה הגשמית, ונס השמן הוא העדות שההצלה הייתה בהשגחה אלוקית ולא בכוח אנושי בלבד.

הדלקת נרות — ומחלוקת בית שמאי ובית הלל

הלל, על הניסים, וסופגניות

מה עוד לא אומת בעמוד זה

מפי מי נאמר ומאיפה לקוח

גמרא: שבת כא,ב · כג,א · מגילה (על הניסים)
ראשונים: רמב"ם הלכות חנוכה ג-ד
שולחן ערוך או"ח: תרע (סעודות) · תרעא (מהדרין, הבדלי עדות) · תרעב (זמן) · תרעג (שמן ושמש) · תרעו (ברכות) · תרפב (על הניסים) · תרפג (הלל) · רמ"א שם
אחרונים: משנה ברורה · הט"ז · כף החיים · חידושי הרי"ם · פניני הלכה (חנוכה) · ילקוט יוסף
אתרי עיון לאיתור ואימות: he.wikipedia.org · chabadpedia.co.il · ph.yhb.org.il · hamichlol.org.il · hidabroot.org

"בין כסה לעשור" — עשרה ימי תשובה

עשרת ימי תשובה הם עשרת הימים הראשונים של תשרי — מראש השנה (א'-ב') ועד יום הכיפורים (י'), וביניהם צום גדליה (ג'). לפי המסורת, בימים אלו התשובה קרובה יותר להתקבל מבכל ימות השנה.

הכינוי "בין כסה לעשור" מקורו בפסוק "תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר, בַּכֵּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ" (תהלים פא,ד). "כסה" = ראש השנה (הלבנה מכוסה), "עשור" = יום הכיפורים.

לפי הגמרא (ראש השנה טז,ב), הצדיקים הגמורים נכתבים לחיים בראש השנה, הרשעים הגמורים למיתה, והבינוניים תלויים ועומדים מראש השנה עד יום הכיפורים — ובידם, על ידי תשובה, להיכתב לחיים.

מה מוסיפים בעשרת ימי תשובה

הבדל הלכתי חשוב: מי ששכח "המלך הקדוש" — חוזר לראש התפילה (זה שינוי מהותי, "מלך" מבטא את מלכות ה' של הימים הנוראים). לגבי "זכרנו" ושאר ההוספות — נפסק כרא"ש שאם שכח אינו חוזר. שו"ע או"ח תקפב; פניני הלכה ה

הרצח ששבר את שארית יהודה

צום גדליה (ג' בתשרי, נדחה לד' אם ג' חל בשבת) הוא אחד מארבעת הצומות לזכר החורבן. הוא מציין את רצח גדליהו בן אחיקם, שהבבלים מינו לנציב על שארית היהודים שנותרו ביהודה אחרי חורבן בית ראשון (586 לפנה"ס).

השבת שבתוך עשרת ימי תשובה

השבת החלה בין ראש השנה ליום הכיפורים נקראת "שבת שובה" (או שבת תשובה), על שם ההפטרה הפותחת: "שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד ה' אֱלֹהֶיךָ כִּי כָשַׁלְתָּ בַּעֲוֹנֶךָ" (הושע יד,ב).

נהגו שרב המקום דורש בשבת זו בדברי מוסר והלכות הנצרכות לימים הנוראים (בפרט הלכות יום הכיפורים), ומעורר את הקהל לתשובה. פניני הלכה עשרת ימי תשובה ה; מנהג קדום

מה עוד לא אומת בעמוד זה

מפי מי נאמר ומאיפה לקוח

תנ"ך: ישעיהו נה,ו · הושע יד,ב · תהלים פא,ד · זכריה ח,יט · מלכים ב' כה · ירמיהו מ-מג
גמרא: ראש השנה טז,ב · יח,א-ב · ברכות יב,ב
ראשונים: רמב"ם הלכות תשובה ב,ו · רא"ש · בית יוסף או"ח תקמט (בשם רבינו ירוחם)
שולחן ערוך או"ח: תקמט-תקנ (צום גדליה) · תקפב (תוספות התפילה)
אחרונים: משנה ברורה · קיצור שולחן ערוך · פניני הלכה (עשרת ימי תשובה)
אתרי עיון לאיתור ואימות: he.wikipedia.org · yeshiva.org.il · hamichlol.org.il · ph.yhb.org.il · dirshu.co.il

למה יושבים בסוכה — שתי דעות במחלוקת תנאים

מהן אותן "סוכות" שבהן הושיב ה' את ישראל במדבר? מחלוקת תנאים מפורסמת גמרא סוכה יא,ב:

בנוסף למשמעות ההיסטורית, סוכות הוא גם "חג האסיף" — חג חקלאי של סיום אסיף התבואה (שמות כג,טז), ומכונה בתפילה "זמן שמחתנו", שכן נאמרה בו שמחה שלוש פעמים.

"תשבו כעין תדורו"

עיקרון היסוד של דיני הסוכה נלמד מהמילה "תֵּשְׁבוּ" — "אֵין 'תֵּשְׁבוּ' אֶלָּא כְּעֵין תָּדוּרוּ". גמרא סוכה כח,ב; ספרא אמור כלומר: יש לגור בסוכה שבעה ימים כדרך שאדם גר בביתו כל השנה.

כללי הסכך: הסכך חייב להיות מדבר הגדל מן הקרקע, שנתלש ממנו, ושאינו מקבל טומאה (כגון ענפים, קנים, סכך תמר — לא מתכת, לא כלים). צריך שיהיה בו צל מרובה מחמה, אך שייראו בו הכוכבים. שו"ע או"ח תרכו-תרלא

נטילת לולב

אושפיזין, שמחת בית השואבה, וארבעת המינים כרמז

מה עוד לא אומת בעמוד זה

מפי מי נאמר ומאיפה לקוח

תורה: ויקרא כג,מ-מג · שמות כג,טז (חג האסיף)
משנה: סוכה ג,יב · ה,א · גמרא: סוכה ו,ב · יא,ב · כז · כח,ב · לה,א · מא,ב · מב,ב · ראש השנה ל,א
מדרש: ויקרא רבה ל,יב (ארבעת המינים) · ספרא אמור · זוהר אמור (אושפיזין)
שולחן ערוך או"ח: תרכו-תרמט (סוכה וסכך) · תרנא (סדר נטילה) · תרנח (יום א ושבת)
אחרונים ופוסקי זמננו: משנה ברורה · פניני הלכה (סוכות) · ילקוט יוסף (מועדים) · מעם לועז
אתרי עיון לאיתור ואימות: he.wikipedia.org · ph.yhb.org.il · etzion.org.il · voices.sefaria.org · ynet.co.il/judaism

למה דווקא אלול — ארבעים ימי רצון

חודש אלול הוא החודש האחרון בשנה, והוא נקבע במסורת כ"חודש הרחמים" וזמן ההכנה לימים הנוראים. השורש ההיסטורי: לפי המסורת, בראש חודש אלול עלה משה להר סיני בפעם השלישית לקבל את הלוחות השניים, ושהה שם ארבעים יום עד יום הכיפורים — שבו נאמר לו "סָלַחְתִּי". על כן נקבעו ארבעים הימים הללו, מר"ח אלול עד יום כיפור, כימי רצון מיוחדים לתשובה ולבקשת סליחה. מדרש; קיצור שולחן ערוך קכח,א

"אלול" — ארבעה ראשי תיבות, ארבע עבודות

הקדמונים דרשו את שם החודש כראשי תיבות של ארבעה פסוקים, שכל אחד מהם מרמז על עבודה אחרת של החודש:

שלושת הראשונים מרמזים לשלוש העבודות המרכזיות שיש להזדרז בהן בחודש: תשובה ("ומל ה'"), תפילה ("אני לדודי" — רינת דודים), וצדקה ("איש לרעהו"). קיצור שולחן ערוך קכח,א

סליחות — מתי כל עדה מתחילה

אמירת הסליחות היא המנהג המזוהה ביותר עם אלול, ובו ההבדל הבולט בין העדות. עיקר זמן הסליחות לפי הראשונים הוא עשרת ימי תשובה, ובמרוצת הדורות התרחב:

זמן אמירתן: נהוג לומר סליחות באשמורת הבוקר (לפני עלות השחר) או אחרי חצות הלילה — לא בערב לפני חצות, שאינו "שעת רצון". משנה ברורה תקסה; מנהג רווח

שופר, "לדוד ה' אורי", ותוספות

טעם עומק ל"לדוד ה' אורי": מדרש שוחר טוב דורש את פסוקו הראשון על שלושת המועדים הבאים: "אוֹרִי" — בראש השנה, "וְיִשְׁעִי" — ביום הכיפורים, "כִּי יִצְפְּנֵנִי בְּסֻכֹּה" — רמז לסוכות. מדרש שוחר טוב (תהלים כז)

מה עוד לא אומת בעמוד זה

מפי מי נאמר ומאיפה לקוח

תנ"ך: שיר השירים ו,ג · דברים ל,ו · אסתר ט,כב · שמות כא,יג · עמוס ג,ו · תהלים כז
חז"ל: ירושלמי ראש השנה א,ב · מדרש שוחר טוב (תהלים כז)
ראשונים: בעל הטורים (דברים ל,ו) · טור או"ח תקפא
שולחן ערוך או"ח: תקפא,א (סליחות ושופר) · תקסה,ה (י"ג מידות ליחיד) · רמ"א שם
אחרונים: משנה ברורה · קיצור שולחן ערוך קכח · מטה אפרים תקפא · כף החיים · ליקוטי תורה (בעל התניא, פרשת ראה) · חזון עובדיה (ימים נוראים)
אתרי עיון לאיתור ואימות: ph.yhb.org.il (פניני הלכה) · he.wikipedia.org · yeshiva.org.il · hamichlol.org.il · he.chabad.org · hidabroot.org · dirshu.co.il

חמישה דברים אירעו בו — מהמשנה עצמה

תענית הנוהגת כיום הכיפורים

תשעה באב חמור מכל שאר צומות דרבנן: הוא היחיד הנמשך מערב עד ערב (משקיעת החמה בליל הצום ועד צאת הכוכבים למחרת) וכולל את כל חמשת העינויים:

ובנוסף — איסור ייחודי לתשעה באב: לימוד תורה, "שֶׁדִּבְרֵי תוֹרָה מְשַׂמְּחִים אֶת הַלֵּב" — מותר ללמוד רק בדברים הקשים: איכה, איוב, ירמיהו (בחלקי הפורענות), הלכות אבלות, ואגדות החורבן (גיטין נה,ב ואילך). תענית ל,א

סדר היום — מסעודה מפסקת ועד צאת הצום

למה האבלות לא נגמרת בצאת הצום

מכיוון שההיכל המשיך לבעור כל יום י' באב (עד שקיעתו), נקבע: "מִנְהָג כָּשֵׁר שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל בָּשָׂר וְשֶׁלֹּא לִשְׁתּוֹת יַיִן בְּלֵיל עֲשִׂירִי וְיוֹם עֲשִׂירִי". שו"ע תקנח,א ר' יוחנן אף אמר: "אִלְמָלֵי הָיִיתִי בְּאוֹתוֹ הַדּוֹר — לֹא קְבַעְתִּיו אֶלָּא בָּעֲשִׂירִי". תענית כט,א

האבל שמוביל לנחמה

הרמב"ם מגדיר את תכלית כל התעניות: "כְּדֵי לְעוֹרֵר הַלְּבָבוֹת וְלִפְתֹּחַ דַּרְכֵי הַתְּשׁוּבָה... שֶׁבְּזִכְרוֹן דְּבָרִים אֵלּוּ נָשׁוּב לְהֵיטִיב" — לא אבל לשם אבל, אלא אבל שמוביל לתיקון. רמב"ם, הלכות תעניות ה,א

מה עוד לא אומת בעמוד זה

מפי מי נאמר ומאיפה לקוח

תנ"ך: מלכים ב' כה · ירמיהו נב · מיכה ג,יב · זכריה ח,יט
משנה: תענית ד,ו · גמרא: תענית כט,א · ל,א-ב · גיטין נה,ב (אגדות החורבן)
ראשונים: רמב"ם הלכות תעניות ה,א · הלכות מלכים יא,ג
שולחן ערוך או"ח: תקנב (סעודה מפסקת) · תקנד (עינויים) · תקנה (תפילין) · תקנח (עשירי באב) · תקנט,ג (ישיבה) · רמ"א שם
אחרונים ופוסקי זמננו: משנה ברורה · חיד"א (מחזיק ברכה) · ר"ח פלאג'י · כף החיים · יחווה דעת ה,מא · ילקוט יוסף (מועדים) · פניני הלכה (הל' תשעה באב פרק י)
אתרי עיון לאיתור ואימות: he.wikisource.org (משנה תענית במלואה) · etzion.org.il · ph.yhb.org.il · he.wikipedia.org · kipa.co.il · ktj.org.il (ילקוט יוסף)

ההצהרה המפתיעה של רבן שמעון בן גמליאל

עובדה מבנית יפהפייה: ההצהרה על ט"ו באב מופיעה במשנה מיד אחרי משנת חמשת האסונות של תשעה באב — באותו פרק עצמו! מהאבל העמוק ביותר אל השמחה הגדולה ביותר, בהפרש שש משניות:

שימו לב לפרט החברתי המדהים: הבגדים שאולים — כולן, גם העשירות, לובשות בגדים שאולים, כדי שלא לבייש את מי שאין לה. עקרון שוויון מובנה בתוך היום עצמו.

מדוע דווקא יום זה — טעמי הגמרא

הגמרא (תענית ל,ב–לא,א) מונה מספר אירועים משמחים שאירעו בט"ו באב, בהם: כלו בו מתי מדבר (פסק העונש של דור המדבר), הותרו השבטים לבוא זה בזה (בוטלה הגבלת נישואי בנות יורשות בין שבטים — הקשר ישיר לתביעת בנות צלפחד!), הותר שבט בנימין לבוא בקהל (אחרי מעשה פילגש בגבעה), בוטלו הפרוזדאות שהציב ירבעם למנוע עלייה לרגל, וניתנו הרוגי ביתר לקבורה — סגירת מעגל ישירה עם ביתר של תשעה באב. תענית ל,ב–לא,א

מה נוהגים היום

מפי מי נאמר ומאיפה לקוח

משנה תענית ד,ח (רבן שמעון בן גמליאל) · גמרא תענית ל,ב–לא,א · שו"ע או"ח קלא,ו
אתרי עיון: he.wikisource.org (משנה תענית במלואה)

"וְנַהֲפוֹךְ הוּא" — מן המגילה עצמה

הרקע: בימי אחשוורוש, מלך פרס ומדי, גזר המן האגגי להשמיד את כל היהודים ביום אחד — י"ג באדר. דרך מרדכי ואסתר נהפכה הגזרה, אויבי היהודים נפלו, והיהודים נחו ביום י"ד. מרדכי ואסתר קבעו את הימים האלה לדורות. פורים הוא מדברי קבלה (מדברי הנביאים), לא מן התורה ולא כשאר תקנות חכמים.

פרזים ומוקפין — י"ד או ט"ו

בשנה מעוברת (שני אדרים) — פורים נחוג באדר ב'. י"ד באדר א' נקרא "פורים קטן" ואין בו מצוות היום, רק שאין מתענים ומספידים בו.

מקרא מגילה, מתנות, משלוח, ומשתה

"חַיָּב אִינִישׁ לְבַסּוּמֵי"

הראשונים והפוסקים נחלקו כיצד לקיים זאת למעשה: יש שהבינו כפשוטו (הרמב"ם: שישתה עד שיירדם ולא ידע), ורבים סייגו מאוד — הרמ"א כתב שיש לשתות מעט יותר מהרגלו ולישון, "ומתוך שיישן אינו יודע בין ארור המן לברוך מרדכי". פוסקים רבים הדגישו שאין היתר להשתכר עד כדי סכנה, ביזיון או ביטול מצוות.

האתר אינו פוסק הלכה; במצוות השתייה — כבשאר עניינים מעשיים — יש לנהוג לפי הוראת רב מוסמך.

זכור, מחצית השקל, על הניסים ותחפושות

מה עוד לא אומת בעמוד זה

מפי מי נאמר ומאיפה לקוח

כתבי הקודש: מגילת אסתר (במיוחד פרק ט') · דברים כה (זכור)
משנה: מגילה א,א
גמרא: מגילה ד,א (קריאה בלילה וביום) · ז,א-ב (חיוב סעודה ומשלוח, "לבסומי")
ראשונים: רמב"ם הלכות מגילה א-ב
שולחן ערוך או"ח: תרפה (זכור) · תרפו (תענית אסתר) · תרפז-תרצב (מקרא מגילה) · תרצג (על הניסים) · תרצד (מתנות לאביונים, מחצית השקל) · תרצה (משתה ומשלוח מנות) · רמ"א שם
אתרי עיון לאיתור ואימות: he.wikisource.org (מגילת אסתר ומשנה מגילה) · he.wikipedia.org · ph.yhb.org.il (פניני הלכה — פורים)

"וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ"

פסח מציין את יציאת עם ישראל ממצרים ואת הפיכתו לעם בן חורין. עיקר מצוות הלילה: סיפור יציאת מצרים ("והגדת לבנך"), אכילת מצה, ובזמן המקדש — קרבן הפסח. שם החג "פסח" — על שם שפסח ה' על בתי בני ישראל בהכותו את מצרים.

בדיקה, ביטול וביעור

חמישה עשר הסימנים

סדר הלילה בנוי על סימן קדום המיוחס לראשונים, המחלק את הלילה לחמישה עשר שלבים:

רבן גמליאל: פסח, מצה ומרור

ארבע הכוסות, ארבע הקושיות ("מה נשתנה"), וארבעת הבנים — כולם נסמכים על משנה פסחים פרק י' (ערבי פסחים), המקור המרכזי לסדר.

חול המועד, שביעי של פסח, וימי חו"ל

בליל השני של פסח (ליל ט"ז) מתחילים ספירת העומר — ראה עמוד ספירת העומר.

מה עוד לא אומת בעמוד זה

מפי מי נאמר ומאיפה לקוח

כתבי הקודש: שמות יב-יד · יג,ח · ויקרא כג · דברים טז
משנה: פסחים פרק י' (ערבי פסחים) — סדר הלילה, ארבע כוסות, רבן גמליאל
גמרא: פסחים (בדיקה, ביטול, מצה ומרור)
ראשונים: רמב"ם הלכות חמץ ומצה
שולחן ערוך או"ח: תכט ואילך (הכנות) · תלא-תמח (חמץ) · תעג-תפ (סדר וההגדה) · תצ-תצז (חול המועד)
אתרי עיון לאיתור ואימות: he.wikisource.org (משנה פסחים, הגדה) · he.wikipedia.org · ph.yhb.org.il (פניני הלכה — פסח)

"וּסְפַרְתֶּם לָכֶם"

מצווה לספור ארבעים ותשעה יום מהבאת קרבן העומר (בליל ט"ז בניסן) ועד חג השבועות. הספירה מקשרת בין יציאת מצרים — לידת האומה — לבין קבלת התורה, תכליתה.

ממחרת יום טוב — ולא ממחרת השבת ממש

הצדוקים דרשו "ממחרת השבת" כשבת בראשית, ולכן שלדעתם הספירה מתחילה תמיד ביום ראשון. חכמים קיבלו במסורת ש"שבת" כאן פירושה יום טוב הראשון של פסח — ולכן הספירה מתחילה תמיד בט"ז בניסן, ושבועות אינו נקבע בתאריך קבוע אלא ביום החמישים לספירה.

כך יוצא ששבועות הוא החג היחיד שאין לו תאריך מפורש בתורה — הוא נקבע כולו על פי הספירה.

בכל לילה, בברכה, ימים ושבועות

תלמידי רבי עקיבא

לזכר מיתתם נוהגים דרך אבלות בחלק מימי הספירה: אין נושאים נשים, אין מסתפרים, ואין שומעים כלי זמר. יש מנהגים שונים אילו ימים נוהג בהם האבל (עד ל"ג בעומר, או חלק מן הימים) — ונחלקו בכך העדות והפוסקים.

מה עוד לא אומת בעמוד זה

מפי מי נאמר ומאיפה לקוח

כתבי הקודש: ויקרא כג,טו-טז · דברים טז,ט
גמרא: יבמות סב,ב (תלמידי רבי עקיבא) · מנחות (סוגיית "ממחרת השבת" — טעון אימות דף מדויק)
ראשונים: רמב"ם הלכות תמידין ומוספין ז
שולחן ערוך או"ח: תפט (דיני הספירה) · תצג (מנהגי אבלות)
אתרי עיון לאיתור ואימות: he.wikisource.org · he.wikipedia.org · ph.yhb.org.il

היום שבו פסקה המגפה

ל"ג בעומר קשור למסופר בגמרא על מות תלמידי רבי עקיבא בימי הספירה (יבמות סב,ב). על פי מסורת שהובאה בראשונים ובגאונים, ביום ל"ג פסקו התלמידים מלמות — ולכן נוהגים בו שמחה, מפסיקים מנהגי האבלות, מסתפרים ונושאים נשים (לפי המנהגים השונים).

מדורות ומירון

על פי מסורת המקובלים, ל"ג בעומר הוא יום פטירתו (ה"הילולא") של התנא רבי שמעון בר יוחאי, שאליו מיוחס ספר הזוהר. נוהגים לעלות לציונו במירון, להדליק מדורות, ולערוך שם "חלאקה" (תספורת ראשונה לילדים בני שלוש).

חשוב לשקיפות: הקישור בין ל"ג בעומר לפטירת רשב"י והמנהגים סביבו הוא מסורת מאוחרת, שמקורה בעיקר בדברי המקובלים (סביב תקופת האר"י ואילך), ולא בתלמוד. יש מגדולי האחרונים שדנו בכך.

מה נוהגים

מה עוד לא אומת בעמוד זה

מפי מי נאמר ומאיפה לקוח

גמרא: יבמות סב,ב (תלמידי רבי עקיבא)
פוסקים: שו"ע ורמ"א או"ח תצג (מנהגי הספירה וההיתר בל"ג)
מקובלים: מסורת פטירת רשב"י (מקורות מאוחרים — טעונים אימות פרטני)
אתרי עיון לאיתור ואימות: he.wikipedia.org · ph.yhb.org.il · he.wikisource.org

מחלוקת בית שמאי ובית הלל

ט"ו בשבט אינו חג ואינו מועד מן התורה, אלא ראש השנה לאילנות — תאריך קובע בהלכות מעשרות. הטעם: עד אז כבר ירדו רוב גשמי השנה, והשרף עלה באילן, כך שהפרי החונט מכאן ואילך שייך לשנת המעשר הבאה.

למה זה משנה — מעשרות וערלה

פרטי הדינים מורכבים ותלויים בזמן החנטה ובסוג האילן — למעשה יש להיוועץ ברב.

אכילת פירות ו"סדר ט"ו בשבט"

מה עוד לא אומת בעמוד זה

מפי מי נאמר ומאיפה לקוח

משנה: ראש השנה א,א (ארבעה ראשי שנים)
כתבי הקודש: דברים ח,ח (שבעת המינים)
פוסקים: שו"ע או"ח קלא (אין תחנון) · דיני מעשרות בשו"ע יו"ד ובהלכות התלויות בארץ
מנהג: "פרי עץ הדר" (מקובלי צפת) — לסדר ט"ו בשבט (טעון אימות)
אתרי עיון לאיתור ואימות: he.wikisource.org (משנה ר"ה) · he.wikipedia.org · ph.yhb.org.il

היום שבו החל המצור

בעשרה בטבת החל נבוכדנצר מלך בבל לצור על ירושלים בימי בית ראשון. המצור נמשך כשנתיים וחצי, ובסופו נחרבו העיר והמקדש בתשעה באב. הצום מציין את ראשית שרשרת הפורענות שהובילה לחורבן.

"צוֹם הָעֲשִׂירִי"

ארבעת הצומות שנקבעו על החורבן: צום הרביעי (י"ז בתמוז), החמישי (ט' באב), השביעי (צום גדליה), והעשירי (י' בטבת).

מן הזריחה עד צאת הכוכבים

יום הקדיש הכללי

הרבנות הראשית לישראל קבעה את עשרה בטבת כ"יום הקדיש הכללי" — יום זיכרון לנספים בשואה שיום מותם אינו ידוע, לאמירת קדיש ולימוד לעילוי נשמתם. זוהי קביעה מודרנית (המאה ה-20), נוספת על משמעות הצום הקדומה.

מה עוד לא אומת בעמוד זה

מפי מי נאמר ומאיפה לקוח

כתבי הקודש: מלכים ב כה,א · ירמיהו נב,ד · יחזקאל כד,א-ב · זכריה ח,יט
פוסקים: שו"ע או"ח תקן (דיני הצומות) · תקסה-תקסו (סליחות וקריאת התורה)
מודרני: קביעת הרבנות הראשית — "יום הקדיש הכללי"
אתרי עיון לאיתור ואימות: he.wikisource.org · he.wikipedia.org · ph.yhb.org.il

חמישה דברים אירעו בשבעה עשר בתמוז

י"ז בתמוז הוא "צום הרביעי" (זכריה ח,יט). בו הובקעה חומת ירושלים (בבית שני), ומכאן החל התהליך שהסתיים בחורבן בתשעה באב. הצום נוהג מעלות השחר עד צאת הכוכבים, ונאסרות בו אכילה ושתייה בלבד.

"בֵּין הַמְּצָרִים"

מי"ז בתמוז ועד ט' באב — שלושה שבועות של אבלות מדורגת על החורבן. נוהגים בהם דרך צער: אין נושאים נשים, אין מסתפרים, ואין שומעים כלי זמר. ההיקף המדויק של מנהגי האבלות (מאילו ימים) נחלק בין העדות.

"מִשֶּׁנִּכְנַס אָב מְמַעֲטִין בְּשִׂמְחָה"

מנהגי האבלות מגיעים לשיאם בתשעה באב עצמו — ראה עמוד תשעה באב.

מה עוד לא אומת בעמוד זה

מפי מי נאמר ומאיפה לקוח

משנה: תענית ד,ו (חמישה דברים)
גמרא: תענית כו,ב ("משנכנס אב ממעטין בשמחה")
כתבי הקודש: איכה א,ג · זכריה ח,יט
פוסקים: שו"ע או"ח תקנ (הצום) · תקנא (בין המצרים ותשעת הימים) · רמ"א שם
אתרי עיון לאיתור ואימות: he.wikisource.org (משנה תענית) · he.wikipedia.org · ph.yhb.org.il

ארבעה שמות, פנים אחדות

שבועות הוא החג היחיד שהתורה אינה קובעת לו תאריך מפורש: הוא נקבע כיום החמישים לספירת העומר, ולפי הלוח הקבוע נופל בו' בסיון.

"זְמַן מַתַּן תּוֹרָתֵנוּ"

בתפילת החג אנו קוראים לשבועות "זמן מתן תורתנו". התורה עצמה אינה מפרשת שבשבועות ניתנה תורה, אך חז"ל בגמרא (מסכת שבת) דרשו וקבעו שמעמד הר סיני היה בסמוך לתאריך זה. מכאן שהחג מציין הן את יבול הארץ והן את קבלת התורה — עיקר תכליתה של יציאת מצרים.

הדיון על התאריך המדויק של מתן תורה מובא בסוגיה במסכת שבת (סביב דף פו) — פרטיו טעונים אימות מדויק.

ליל שימורים, מאכלי חלב, ורות

מה עוד לא אומת בעמוד זה

מפי מי נאמר ומאיפה לקוח

כתבי הקודש: שמות יט-כ · כג,טז · במדבר כח,כו · דברים טז,ט-י · מגילת רות
גמרא: שבת (זמן מתן תורה) · מגילה לא,א (קריאת החג)
פוסקים: שו"ע ורמ"א או"ח תצד (דיני החג ומנהגיו)
מקובלים: מנהג תיקון ליל שבועות (זוהר — טעון אימות פרטני)
אתרי עיון לאיתור ואימות: he.wikisource.org · he.wikipedia.org · ph.yhb.org.il (פניני הלכה — שבועות)

ארבע שבתות של קריאה יתרה

בארבע שבתות סמוכות, סביב חודש אדר וכניסת ניסן, מוציאים ספר תורה נוסף וקוראים בו "מפטיר" מיוחד. הקריאות אינן חג בפני עצמן, אלא סימני הכנה — משקלי המקדש, דרך זכירת עמלק וטהרה, ועד חידוש החודש והפסח.

מה קוראים ומדוע

מה עוד לא אומת בעמוד זה

מפי מי נאמר ומאיפה לקוח

משנה: מגילה ג,ד
כתבי הקודש: שמות ל,יא-טז (שקלים) · דברים כה,יז-יט (זכור) · במדבר יט (פרה) · שמות יב,א-כ (החודש)
פוסקים: שו"ע או"ח תרפה (ארבע פרשיות וקריאתן)
אתרי עיון לאיתור ואימות: he.wikisource.org (משנה מגילה) · he.wikipedia.org · ph.yhb.org.il

"רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם"

ניסן הוא הראשון למניין חודשי התורה, וחודש הגאולה. חז"ל אמרו שבניסן נגאלו אבותינו ובו עתידין להיגאל. כל החודש נחשב ימי שמחה — ולכן אין אומרים בו תחנון, ואין גוזרים בו תעניות ציבור.

השבת שלפני הפסח

השבת שלפני פסח נקראת "שבת הגדול". נאמרו לכינוי טעמים אחדים:

ברכת האילנות, נשיאים, ותענית בכורות

מה עוד לא אומת בעמוד זה

מפי מי נאמר ומאיפה לקוח

כתבי הקודש: שמות יב,ב · במדבר ז (נשיאים) · מלאכי ג (הפטרת שבת הגדול)
גמרא: ראש השנה יא (בניסן נגאלו — טעון אימות דף)
פוסקים: שו"ע או"ח רכו (ברכת האילנות) · תכט (מנהגי ניסן) · תע (תענית בכורות)
אתרי עיון לאיתור ואימות: he.wikisource.org · he.wikipedia.org · ph.yhb.org.il

המצווה הראשונה לאומה

קידוש החודש היא מן המצוות הראשונות שנצטוו בהן ישראל בצאתם ממצרים. בזמן שבית הדין (הסנהדרין) היה מקדש את החודש, קבעו את ראש החודש על פי עדים שראו את הלבנה החדשה. כיום אנו נוהגים לפי הלוח הקבוע. ראש חודש יכול להיות יום אחד או יומיים — תלוי אם החודש הקודם היה חסר (29 יום) או מלא (30).

מה משתנה בראש חודש

קידוש לבנה ומנהג הנשים

מה עוד לא אומת בעמוד זה

מפי מי נאמר ומאיפה לקוח

כתבי הקודש: שמות יב,ב · במדבר כח,א-טו
משנה וגמרא: ראש השנה א-ב (קידוש החודש על פי עדים) · תענית כח,ב (הלל בראש חודש)
פוסקים: שו"ע או"ח תיז (מנהג הנשים) · תכב (הלל) · תכג (מוסף וקריאה) · תכד (יעלה ויבוא) · תכו (קידוש לבנה)
אתרי עיון לאיתור ואימות: he.wikisource.org · he.wikipedia.org · ph.yhb.org.il

"זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ"

בעשרת הדיברות נאמר "זָכוֹר" (שמות), ובמשנה תורה "שָׁמוֹר" (דברים ה,יב). השבת היא עדות לבריאת העולם ולגאולת מצרים, והיא היום המקודש הראשון בתורה — שורש שאר המועדים.

ארבעים חסר אחת

שלושים ותשע ה"אבות" נלמדו ממלאכות הקמת המשכן. מהן מסתעפות "תולדות", ועליהן נוספו גזירות חכמים (שבות ומוקצה). כן קיים "תחום שבת" — הגבלת יציאה מחוץ לעיר. זהו שדה הלכתי רחב ועמוק, שכאן מובאים רק יסודותיו.

נרות, קידוש, סעודות והבדלה

"מֵעֵין עוֹלָם הַבָּא"

השבת אינה רק הימנעות ממלאכה אלא יום של קדושה, מנוחה והתעלות. חז"ל תיארו אותה כ"מעין עולם הבא" — טעימה מן השלמות. שמירת השבת נמנית כעדות מרכזית על אמונת ישראל בבורא העולם ובהשגחתו.

מה עוד לא אומת בעמוד זה

מפי מי נאמר ומאיפה לקוח

כתבי הקודש: שמות כ,ח-יא · דברים ה,יב-טו · ישעיהו נח,יג
משנה: שבת ז,ב (ל"ט מלאכות)
גמרא: שבת (כה,ב נרות · קיז,ב סעודות ולחם משנה) · פסחים קו,א (קידוש)
ראשונים: רמב"ם הלכות שבת
שולחן ערוך או"ח: רמב-שסה (הלכות שבת) — ובהם רסא-רסג (תוספת והדלקה) · רעא (קידוש) · רצא (שלוש סעודות) · רצו (הבדלה)
אתרי עיון לאיתור ואימות: he.wikisource.org (משנה שבת) · he.wikipedia.org · ph.yhb.org.il (פניני הלכה — שבת)