בית המקדש ואוהל מועד

אאמת המידה — כמה גדולה "אמה"?

כמעט כל מידות המקדש נמסרות באמות. הבעיה: אורך האמה עצמו שנוי במחלוקת פוסקים.

• ר' חיים נאה — כ־48 ס"מ.
• חזון איש — כ־57.6 ס"מ.

לכן כל מספר במטרים כאן הוא קירוב, ותלוי בשיטה. בהמשך נשמור על האמה כיחידה, ורק לעיתים נוסיף "כ־X מ׳" כדי לתת תחושה — עם מודעות שהמספר גמיש.

בהמיקום — הר המוריה

הפסוק מזהה את מקום הבית עם הר המוריה, ועם גורן ארוונה היבוסי שדוד קנה (שמואל ב' כ"ד).

• מסורת חז"ל מזהה את הר המוריה גם כמקום עקדת יצחק ("ארץ המוריה", בראשית כ"ב) וכמקום בריאת אדם — הרמב"ם (הלכות בית הבחירה ב') כותב שהמקום מכוּון במסורת מדור לדור.
• אבן השתייה — משנה יומא ה', ב': במקום הארון בבית ראשון היתה אבן, "ושתייה היתה נקראת", וממנה נשתת העולם לפי המסורת.

גאוהל מועד — המשכן במדבר

לפני הבית הקבוע היה המשכן — מקדש נייד שליווה את ישראל במדבר. התורה מפרטת את בניינו לאורך פרשיות שלמות (שמות כ"ה–מ').

המשכן היה עשוי יריעות, קרשי עצי שיטים מצופים זהב, ואדנים — מבנה מפורק ונישא. חלוקתו הפנימית מקבילה לזו של הבית: קודש (ובו המנורה, השולחן ומזבח הקטורת), וקודש הקודשים (ובו הארון).

המשכן הנודד — מסע של דורות

אחרי המדבר עמד המשכן במקומות שונים לאורך מאות שנים, עד לבניין בית עולמים בירושלים:

המספרים המדויקים והחלוקה ביניהם נדונים בראשונים ואינם אחידים לגמרי; נמסרו כאן לפי המקובל, בלי לטעון לוודאות מוחלטת.

דמסע ארון הברית

לפני שקבע מקומו במקדש, עבר הארון מסע ארוך המתועד במקרא:

• ירדן ויריחו — הארון עובר לפני העם (יהושע ג'–ו').
• נשבה בידי פלשתים — לאחר תבוסת אבן העזר, ומכה את דגון ואת שוביו (שמואל א' ד'–ו').
• בית שמש וקרית יערים — שב לישראל ושוהה שנים בקרית יערים (שמואל א' ו'–ז').
• עיר דוד — דוד מעלה אותו בשמחה לירושלים (שמואל ב' ו'), ומשם — אל קודש הקודשים שבנה שלמה.

הבית ראשון — בניין שלמה

דוד ביקש לבנות, ונאמר לו שלא הוא יבנה כי "דם לרוב שפכת" (דברי הימים א' כ"ח, ג') — אך הוא שהכין את התוכניות והחומרים ומסרם לשלמה (שם, כ"ח–כ"ט). שלמה בנה את הבית בשבע שנים.

מידות הבית (מלכים א' ו')

ביום חנוכת הבית מילא הענן את המקום: "כִּי מָלֵא כְבוֹד ה' אֶת בֵּית ה'" (מלכים א' ח', י"א) — סימן להשראת שכינה.

וקודש הקודשים והארון — היכן הוא כעת?

בקודש הקודשים עמד ארון הברית ובו הלוחות, וכפורת ושני כרובים על גביו. לשם נכנס הכהן הגדול פעם אחת בשנה, ביום הכיפורים.

ובבית שני — הארון כבר לא היה. מה עלה בגורלו?

אין ודאות היכן, ואיש אינו יכול להצביע על המקום. זהו בדיוק מקום שבו נאמן להישאר עם המסורת ולא להמציא "גילויים".

זכלי המקדש

בין כלי הקודש (שמות כ"ה–כ"ז, ובבית — מלכים א'):

• ארון הברית — עצי שיטים מצופה זהב, ובו הלוחות; כפורת וכרובים על גביו.
• השולחן — ועליו לחם הפנים, שנים־עשר חלות מדי שבת.
• מזבח הזהב (מזבח הקטורת) — שעליו הקטירו קטורת בוקר וערב.
• מזבח הנחושת (החיצון) — למעלה בעזרה, שעליו הקריבו את הקורבנות; ובו "המערכה", אש התמיד.
• הכיור — לרחיצת ידי ורגלי הכהנים.
• המנורה — ראו הפרק הבא.

חהמנורה, נר תמיד ונר המערבי

המנורה — של זהב טהור, שבעה קנים, נעשתה מקשה אחת (שמות כ"ה). בכל ערב הדליק בה הכהן.

"תמיד" — פירושו?

יש ראשונים שהבינו "נר תמיד" כדלקה רצופה, ויש שפירשו — מדי לילה בקביעות (ולא רצוף ביום). זו מחלוקת בהבנת המילה, ולא הכרעה חד-משמעית.

נר המערבי — נס גלוי

חז"ל מספרים על נס קבוע במנורה: נר המערבי — שממנו היו מדליקים את שאר הנרות — היה דולק ביום שלם אף שנתנו בו שמן כשאר הנרות; ובו הדליקו את המנורה בכל ערב. בזמן שמעון הצדיק דלק תמיד; משמת, "פעמים דולק פעמים כבה".

איזה מן הנרות הוא "המערבי" — נחלקו בו ראשונים ואחרונים. הרעיון (נס קבוע בבית) גלוי במקורות; הזיהוי המדויק פחות. אל תבנו "הוכחה" על פרט שנוי במחלוקת.

טחורבן בית ראשון

נבוזראדן שר טבחים לנבוכדנצר שרף את הבית, בזז את כליו והגלה את העם לבבל (מלכים ב' כ"ה; ירמיהו נ"ב). כלי הזהב והנחושת נשברו ונלקחו.

יבית שני — ובניין הורדוס

לאחר שיבת ציון בנו את הבית השני בראשות זרובבל בן שאלתיאל ויהושע בן יהוצדק הכהן הגדול (עזרא ג'–ו'; חגי; זכריה). היה זה בית צנוע יותר מן הראשון, והזקנים שזכרו את הראשון בכו למראהו (עזרא ג', י"ב).

כעבור דורות שיפץ אותו הורדוס בהרחבה מפוארת. אמרו חכמים:

משך קיום בית שני נמסר כ־420 שנה (מסורת); כמו בבית ראשון, יש פער בין המניין המסורתי לתיארוך המחקרי (החורבן: שנת ג'תתכ"ח / 70 לספירה).

חמישה דברים שחסרו בבית שני

אף שהבית עמד ועבודתו נעשתה, מנו חכמים (יומא כ"א ע"ב) חמישה שהיו בראשון ולא בשני:

1. ארון, כפורת וכרובים
2. אש (של מעלה, מן השמים)
3. שכינה
4. רוח הקודש (נבואה)
5. אורים ותומים

י"אעשרה ניסים במקדש

ובהם: לא הפילה אישה מריח בשר הקודש; לא הסריח בשר הקודש מעולם; ולא נראתה זבוב בבית המטבחיים; לא אירע קרי לכהן גדול ביום הכיפורים; ולא כיבו הגשמים אש של עצי המערכה; ולא ניצחה הרוח את עמוד העשן; עומדים צפופים ומשתחווים רווחים; ולא הזיק נחש ועקרב בירושלים; ולא אמר אדם "צר לי המקום שאלין בירושלים".

י"בחורבן בית שני — קמצא ובר קמצא

חז"ל תולים את חורבן הבית השני בשנאת חינם (יומא ט' ע"ב), וממחישים זאת במעשה קמצא ובר קמצא (גיטין נ"ה–נ"ו): הזמנה שהתחלפה, אדם שבוּיַש ברבים, ותגובת שרשרת שהובילה עד המרד והחורבן.

אזהרת יושר: המהרש"א ואחרים דנים כיצד להבין את פרטי הסיפור; הוא נמסר כמוסר עמוק על שנאת חינם, לא כרשומה עיתונאית מדויקת.

ומול החורבן — רבי עקיבא שחק (מכות כ"ד): כשראו שועל יוצא מבית קודש הקודשים, בכו חבריו והוא צחק — שכשם שנתקיימה נבואת החורבן, כך תתקיים נבואת הנחמה. "עקיבא, ניחמתנו!"

י"גמה עוד לא ברור — יושר

עמוד שמכבד את הקורא אומר גם היכן העדות דקה:

• אורך האמה — טווח בין כ־48 ל־57.6 ס"מ; כל המרה למטרים היא קירוב.
• הכרונולוגיה — פער של כ־166 שנה בין המסורת (סדר עולם) למחקר. שתי הזוויות מוצגות בלי הכרעה.
• שנות המשכן בתחנותיו — המספרים אינם אחידים בין הראשונים.
• שרטוטי "המקדש השלישי" והדמיות — נאים ומועילים ללימוד, אך יש בהם השלמות פרשניות; לא לבלבל בין המפורש לבין הדמיה.
• המנורה שבשער טיטוס — בסיסה המתומן אינו תואם את תיאור המשנה; יש שהסבירו שאין זו מנורת המקדש כפשוטה או שהיא הוֹרדוסית/מסוגננת. פרט שדורש זהירות.

מה שנשאר אחרי היושר — חזק ומדויק יותר, לא פחות.

י"דמקורות

• תורה ונביאים — שמות כ"ה–מ' (המשכן וכליו); מלכים א' ו'–ח' ודברי הימים ב' ג'–ז' (בית ראשון); עזרא, חגי וזכריה (בית שני).
• משנה — מסכת מידות (מבנה הבית ומידותיו); אבות ה', ה' (עשרה ניסים); יומא (עבודת יום הכיפורים).
• גמרא ומדרש — יומא כ"א, ל"ט, נ"ג; שבת כ"ב; גיטין נ"ה–נ"ו; בבא בתרא ד'; זבחים קי"ח.
• רמב"ם — הלכות בית הבחירה (מיקום, מבנה, וגניזת הארון).

הערת יושר: מראי המקומות נמסרו על פי הידוע והמקובל; ראוי לאמת כל פסוק ומראה־מקום מן המקור לפני שמסתמכים עליו. אמת אינה מפחדת מבדיקה.